מתאונן לזכרונות של הברונטית

כל יום, אני מוצא את עצמי לבד, החברה שלי משם והחברה שלי עסוקה מדי בשביל לבלות. אבל ברגעים האלה של בדידות, אני לא יכול שלא לחשוב על הזכרונות ששיתפנו יחד. איך שהגוף שלה הרגיש מול הגוף שלי, קול הנשימה שלה על האוזן שלי, וטעם העור שלה. הזיכרונות האלה ששולחים אותי לקצה, גורמים לי לרצות לשלוח יד לזין שלי וללטף אותו בקצב הזמן שלנו ביחד. וכך, אני עושה בדיוק את זה, היד שלי נעה למעלה ולמטה, למעלה ולמטה , כשאני מדמיין את השפתיים שלה על השפתיים שלי, את הלשון שלה חוקרת כל סנטימטר בגופי. התחושה מכריעה, ואני לא יכול שלא לגנוח כשאני מביא את עצמי לסף האורגזמה. אבל ברגע שאני מגיע לשיא, אני נסוג לאחור, הגוף שלי עדיין רועד מעוצמת הרגע. זה הטקס היומי שלי, עדות לעוצמת הזיכרון ומפתה של האסור.